בנק אמריקאי אוסר על מחלקת הגיוס להשתמש ברשתות חברתיות
תגיות: CV, WEB 2.0, גיוס, גיוס עובדים, השמה, טכנולוגיה, לינקדאין, מדע הרשתות, מועמד, מיון, מנהלת גיוס, משאבי אנוש, משרות, עסקים, קורות חיים, רשתות חברתיות
בנק אמגי האמריקאי AmegyBank of Texas אוסר על מחלקות הגיוס שלו להשתמש ברשתות חברתיות לצורך גיוס עבור הבנק.
לפול מרפי מנכ"ל הבנק ועורכת הדין של הבנק המונה 87 סניפים, 200 עובדים, ומרכזו ביוסטון לא היה חשש שמא עובדי החברה ימצאו עצמם גולשים ברשתות חברתיות במהלך העבודה אלא שמנהלי הגיוס ימצאו עצמם מושפעים מהכתוב ברשתות אלו. הבנק המפרסם כ-45 משרות בחודש פיתח באמצעות עורכת דינו מדיניות זו על מנת למעט את החשיפה לתביעות בתחום העסקת עובדים.
לדבריהם, המידע הרב הניתן לדלות על מועמד דרך הרשתות החברתיות יכול לשמש כנגדו, והבנק אינו רשאי לפסול מועמד על סמך המידע הקיים עליו ברשתות החברתיות באינטרנט. מאחר וברור לבנק שהגבולות בין המידע שהוצע מהרשת לבין המידע שהושג בראיון מטשטשים מנכ"ל הבנק חושש שהבנק לא יוכל להוכיח אם יידרש לכך, מהיכן המידע אכן הגיע ובכך חושף עצמו לתביעות.
לדברי הבנק , בראש מעיניהם עומדים הכבוד לעובדיו ושיויון הזדמנויות לעובדים הפוטנציאלים. מידע מרשתות חברתיות יכול להטות את הכף לכאן או לכאן ולסכן זאת. הבנק דואג לוודא שמדיניות זו תכפה אף על ספקיו , נותני השרות בתחום הגיוס. למדיניות זו אין תקדים בחקיקה האמריקאית.
אני רוצה בהקשר זה להפנותיכם לפוסט נוסף אשר כתבתי בנושא קרוב , כמו-כן, ראו את חלקו השני של הפוסט אותו כתבה אורנה דרימן מנכ"ל פיקארו.
נשמח לשמוע תגובות ודעות ביחוד של עורכי דין ישראלים ומנהלי גיוס לנושא…
אהבת את הפוסט הזה ? יתכן ותאהב גם את:
תגובות (10)
גילה,
לא ברור לי מה הפליאה. חקיקה דורשת זמן ובד"ב נמצאת שנות דור מאחורי הטכנולוגיה. יתרה מזאת, עיקר המערכת המשפטית ותוצאותיה השיפוטיות מתבסס על פרשנות החוק הקיים, שהוא בד"כ רחב היקף ופשטני מלכתחילה על מנת לאפשר התמודדות עם המציאות המשתנה ועם התפתחות הטכנולוגיה. במקרה דנן, עו"ד של הבנק רואה אפשרות לפרשנות החוק הרחבה כאשר (ולא אם) יבוא הדבר לפני הערכאה השיפוטית ומגן על האירגון- שזאת עיקר עבודתו.
ולא, אינני עו"ד ו/או מנהל גיוס.
כרמל תודה על תגובתך.
אנני אומרת כאן דבר על עבודת עורכת הדין שהיא לחלוטין נכונה (מי כמוני שאשפוט)היא מבחינתה מגנה על הלקוח. כמו-כן, כל מה שאמרת נכון. אך הנקודה היא האם באמת עלינו להתעלם ממעשי המועמד ב"שעותיו הפנויות". האם הדרך בה הוא בוחר לפעול אננה מעידה על הלך מחשבה ודרכי התנהגות שדווקא חשוב שהמראיין יהיה ער להם, לפחות כאשר הם שליליים ?
גילה, הבעיה היא שאין לאירגון כל שליטה אילו נתונים מועמד זה או אחר בחר לחשוף במתכון או לא, וכן מה זה או אחר עושה בשעות הפנאי (זה צד ברווזים וזה צמחוני חבר ב-PETA) ומה תהייה נקודת המבט ותגובת המרעיין. מועמד ועובד זה או אחר נבחנים על פי תרומתם המקצועית לאירגון (אלה אם האירגון חברתי/פוליטי), אלה גם הדרישות מהמועמד והגדרת תפקידו. למעשיו והלך רוחו שלא בשעות העבודה הם של ורק שלו וברצונו יחשוף. המעביד יכול (וחלקם עושה) לבצע תחקיר על המועמד ע"י גורם מוסמך ובידיעה ברורה של המועמד שהוא יעבור תחקיר שכזה בחלק מתהליך קבלתו ואו עבודתו.
אני מציע לך, ולכל קורא לעיין באתר The U.S. Equal Employment Opportunity Commission http://www.eeoc.gov
כרמל , תגובתך מעניינת ותודה על ההפנייה.
לא ברור למה אבל בארץ ה"סחבקים" וה"חבר-מביא חבר" רק בשביל שיהיה עם מי לקשקש בעבודה תמיד מבקשים לברר על המועמד בן כמה הוא, האם הוא נשוי, שלא לדבר על נשים שלעיתים מנסים לברר בעקיפין האם היא מתכננת משהו לא צפוי (היריון), לדוגמא שואלים כמה זמן היא נשואה!?!? בחו"ל הגבולות ברורים יותר וזה לא מקובל לשאול מועמד לגילו או למצבו במשפחתי, אלא אם כן הוא מנדב זאת, במובן זה האתרים החברתיים הם התדרדרות לכיוון חוסר שיוויון הזדמנויות שבארה"ב מנסים למנוע.
קשה לאכוף את שיוויון ההזדמנויות בעיקר בחברות קטנות שבעל הבית יושב קרוב מאד לעסק ומרגיש מאד מחובר. לעיתים גם בחברות גדולות יש בעיה כזאת, אך שם זה נעשה בצורה דיפלומטית יותר (למשל הגדרת תפקיד של 3/4 משרה ואח"כ מבקשים שישארו שעות נוספות)
יובל , בוקר טוב ותודה על תגובתך. הערת כיוון מעניין לנושא. אכן נתקלים בארץ במעסיקים ששואלים בחופשיות ומתחושת לגיטימיות שאלות לא רלוונטיות. שאלות שתשובות להן אכן ניתן למצוא ברשתות החברתיות. לכאורה הרשתות החברתיות אף נותנות חלון לחייו הפרטיים של מועמד , שיתכן ואינו רוצה לחושפם בשלב הראיונות טרם הקבלה. אז, מה עושים ? נמנעים מהרשתות החברתיות ?מבצעים בקרה מתמדת על התכנים ? הרי באינטרנט ,אם מאד רוצים, אפשר למצוא כל שבריר מידעשאיי פעם העלת לרשת, גם אם לכאורה מחקת אותו: תמונות וכו…
היי גילה, פוסט מעניין וחשוב.
מאוד מפתיע אותי שדווקא בארה"ב (למרות שמדובר בטקסס השמרנית) נוקטים בגישות כאלה שאינן מחוברות למציאות.
הרי עבור מחפש העבדוה המצוי אין מקום טוב יותר למיתוג אישי מאשר הרשתות החברתיות באינטרנט. אז מאיפה בא הרעיון המעוות לאסור על מנהלי גיוס להשתמש בהן לאיתור מועמדים?
לא ברור…
תודה מאור על תגובתך. ארה"ב הצמיחה את כוהני המיתוג האישי הגדולים שאנו מכירים, כמו :
דן שאובל http://personalbrandingblog.com/
ומצד שני היא גם מצמיחה נהלים מסוג זה שבכתבה. אבל, זו ארה"ב , ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. היא כ"כ גדולה שכל דבר יכול להתקיים בה.
[…] מדיה זו למציאת מידע על מועמדים פוט
בסקר עולמי שנערך על גיוס באמצעות רשתות חברתיות נמצא כי מרבית הארגונים דווקא מרחיבים פעילות ברשתות וכי הגיוסים באמצעות רשתות חברתיות זוכים להצלחה אחוזית גבוהה יותר.
נכון, צריך לשמור על פרטיות, ונכון צריך לדעת מה לקרוא וכיצד להתייחס, אך לפסול את הרשתות החברתיות כאמצעי גיוס נראה לי הזוי…